ע"פ 5140/05

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את בקשת המערער לפיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין. המערער הואשם ברצח, שוד בנסיבות מחמירות והצתה, אך זוכה מחמת הספק לאחר הליך משפטי ממושך. הבקשה לפיצויים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שלא היה חוסר בסיס להאשמה ולא היו נסיבות אחרות המצדיקות זאת. המערער טען כי אין כל תשתית ראייתית נגדו וכי קיימות נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויים, לרבות העינויים המשפטיים הקשים שחווה במהלך חמש וחצי שנות מאסרו. מנגד, טען המשיב כי היה בסיס להאשמה וכי התנהלותו של המערער במהלך המשפט ונסיבות המקרה אינן מצדיקות פסיקת פיצויים. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי התנהלות התביעה הייתה סבירה וכי אין מקום למצוא את התביעה אחראית להגשת כתב האישום ולניהול המשפט. עם זאת, השופטים הסכימו כי אורכו של הליך המשפט, שבמסגרתו שהה המערער חמש שנים במעצר ובמאסר, היה חריג ודרשו פיצוי רק בשל סיבה זו. דעת הרוב התבססה על הפרשנות הגמישה של עילת הפיצוי השנייה בסעיף 80 לחוק העונשין, המתייחסת ל"נסיבות אחרות". בית המשפט פסק למערערת פיצוי חלקי בשיעור של 25% מהסכום המרבי הקבוע בתקנות, לצד 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופט אלון, בחוות דעת חולקת, טען כי עניינו של המערער אינו נופל בגדרו של סעיף 80(א) ואין לפצות אותו על פי נסיבות המקרה והתנהלותו של המערער. לדבריו, ההסדר הנורמטיבי הנוכחי במשפט הישראלי אינו רואה בזיכוי כשלעצמו עילה לפיצוי הנאשם. השופט ג'ובראן היה שותף לחוות דעתו של השופט רובינשטיין והדגיש כי השיקולים הנוגעים למהות הזיכוי אינם צריכים להיות תנאי סף לבחינת נסיבות אחרות. במקום זאת, יש לבחון את כולם יחד.