תמ"ש 49413-05-11

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה אישה נגד בעלה, בטענה לשמירת זכויות בנכסים שרכשו במהלך נישואיהם. תחילה משרטט השופט את ההיסטוריה של בני הזוג, את הרקע המקצועי שלהם ואת הנכסים המדוברים: דירה שנרכשה לפני הנישואין על שם הבעל ואמו, וחברת נדל"ן הרשומה על שם האם אך מנוהלת על ידי בני הזוג. התובעת טענה כי תרמה תרומה משמעותית לתשלומי המשכנתא ולשיפוץ הדירה וניהלה את החברה, ולכן צריכות להיות לה זכויות משותפות בנכסים אלה. מנגד, הנתבעים הכחישו טענות אלה וטענו כי הנכסים הם בבעלותם בלבד. לאחר בחינת הראיות שהוצגו, קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה להוכיח זכויות כלשהן בדירה הרשומה על שם אמו של הבעל, שכן האישה המבוגרת תרמה את מרבית הכספים לרכישתה והייתה לה כוונה מפורשת להבטיח את עתידה עמה. עם זאת, השופטת מצאה צדק בטענות התובעת בנוגע לדירה הרשומה על שם הבעל, והכירה בזכותה למחצית משוויה, שכן היא תרמה לתשלומי המשכנתא ולשיפוצים. לגבי החברה, השופטת הסכימה עם התובעת כי מדובר בעסק משותף וכי היא זכאית למחצית משוויה, בניכוי חובות שנגרמו עקב מניפולציות פיננסיות של הנתבעים. השופט האשים את הנתבעים בביצוע עבירות מס ובמסירת הצהרות כוזבות לרשויות המס, והדגיש כי אין להטיל על התובע אחריות למניפולציות אלה. אשר לסעדים, השופט הורה לנתבעים להגיש דוחות כספיים מפורטים ומינה אקטואר שיעריך את שווי החברה ויאתר כספים שהוצאו ממנה שלא כדין. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעים לשאת בהוצאות התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל. לבסוף, הדגישה השופטת כי פסק דין זה התייחס רק לשמירת הזכויות ולא קבע את מאזן המשאבים בין הצדדים, דבר שיחייב תביעה נפרדת.