בר"ע 901/99

תקציר

המשיבים תבעו את המבקשים לפי החוק למניעת מפגעים סביבתיים, בטענה כי אתר הפסולת הרעילה ברמת חובב מהווה סכנה חמורה לתושבי האזור, וכי המבקשים, במעשיהם ובמחדליהם, תורמים למפגעים סביבתיים. המשיבים ביקשו מספר הקלות, לרבות סגירת האתר. בית משפט קמא אישר את התביעה כתובענה ייצוגית, והוביל לערעור המבקשים. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי בניגוד לחוקים אחרים, החוק למניעת מפגעים סביבתיים אינו דורש אישור מקדמי של בית המשפט בתובענות ייצוגיות. משכך, לא היה על המבקשים הנטל לאשר את הפעולה. החוק גם אינו מחייב לבחון את סיכויי התביעה בשלב מקדמי. במקום זאת, הוא מתמקד בהתאמה של התובע והקבוצה המיוצגת. בית המשפט קבע, כי החלטתו של בית משפט קמא כי תנאי הכשירות אינם חלים במקרה זה הייתה מוצדקת, למעט המשיבים 2 ו-3, שלא הגישו תצהירים. עם זאת, בית המשפט מצא כי העמותה המשיבה לא הגישה תצהיר המאשר כי מטרתה העיקרית היא שמירה על איכות הסביבה, והורה לבית המשפט קמא לשקול סוגיה זו מראש. ההחלטה החזירה את התיק לבית משפט קמא לשיקולים מקדמיים של סעיפים 5 ו-6 לחוק בדבר מטרתה העיקרית של העמותה ודרישת ההודעה המוקדמת, תוך מתן אפשרות גם למשיבים 2 ו-3 להצטרף לתביעה. בית המשפט דחה את הערעור, והורה למבקשים לשלם את הוצאותיהם המשותפות של המשיבים.