בש"פ 1869/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטה לאסור על אדם להגיע למשחקי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. ההרחקה הוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעקבות אירוע של אלימות מילולית וגזענות כלפי שחקני הקבוצה והנהלתה. על פי גזר הדין, המבקש נעצר בגין הפרת צו והודאה בקילול יו"ר הקבוצה ושחקניה. המעצר והמעצר נקבעו כחוקיים על ידי בית המשפט המחוזי, שהאריך את האיסור על השתתפות במשחקים עד סוף עונת 2013/2014. המבקש טען כי מעצרם מבלי שהובאו בפני שופט היה בלתי חוקי והשפיע על ההחלטה בעניין האיסור. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו והדגיש את הצורך להתמודד עם אלימות וגזענות בספורט. פסק הדין דן ביחסי הגומלין בין שני דברי חקיקה: חוק המעצרים וחוק איסור אלימות בספורט. הוא מדגיש את מטרתו של האחרון למגר תופעות אלימות בספורט, ומצדיק את מנגנון הגירוש כתגובה מידתית. בית המשפט שם דגש על ההיבט המניעתי של החוק, במטרה להגן על אירועי ספורט מפני התנהגות אלימה פוטנציאלית. למרות הפגיעה בחירות הפרט, בית המשפט מציין את קיומם של אמצעי הגנה וביקורת חוקיים, ומוצא את ההרחקה בת שתי העונות מתאימה במקרה זה. פסק הדין מסתיים בהדגשת ההשפעה המזיקה של אלימות על הספורט והחברה, ומצדיק את ההחלטה כאמצעי להבטיח שאחרים יוכלו ליהנות מאירועי ספורט בשלווה. בקשת רשות הערעור נדחית, תוך קיום החלטת בית המשפט המחוזי.