ער"מ 13603-02-18

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פסק דין שנשלח בפקס ובדואר אלקטרוני. בא כוח המשיבים ביקש שפסק הדין יישלח אליו באחת הדרכים הללו כדי שיוכל לגבש את עמדתו. פסק הדין נשלח תוך היענות מלאה לבקשת היועץ המשפטי, אך המשיבים ניסו לטעון כי הוא לא הוגש כדין. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי בקשת בא כוח המשיבים מהווה חוסר תום לב וניסיון להשיג יתרון פרוצדורלי. פסק הדין נחשב אפוא כאילו הוגש, ומועד ההמצאה נקבע כמועד קבלת פסק הדין על ידי בא כוח המשיבים. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי טעותם של המשיבים באשר לפרק הזמן להגשת ערעור, כמו גם סיכויי הצלחת הערעור, אינם מהווים סיבה מספקת להארכת המועד. עוד ציין בית המשפט כי למערערת הייתה ציפייה סבירה שלא יוגש ערעור, שכן המשיבים לא נתנו כל אינדיקציה לכוונתם לעשות כן בתוך חלון הזמן של 30 יום. הערעור על ההחלטה התקבל, והמשיבים חויבו לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.