תמ"ש 55715-11-20

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין משנת 2013 בשל מספר גורמים. ראשית, הבקשה לא כללה נימוקים משכנעים הנוגעים למאזן הנוחות או לשיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, שהוגשה רק למעלה משבע שנים לאחר מתן פסק הדין. שנית, המבקש לא הוכיח מאמצים כלשהם שנעשו לתשלום החוב או להבטחת הוצאות המשיבים, דבר שהיה עשוי להצדיק עיכוב ביצוע. בנוסף, גם טענותיה של המבקשת בנוגע להליך הראשוני ולייצוגה בהליכים אלה לא היו משכנעות, מה גם שכבר ניתנה לה הזדמנות להציג את טענותיה בבקשה קודמת לביטול פסק הדין, שנדחתה בשנת 2014. המבקשת לא הביאה כל ראיה חדשה שלא ניתן היה להשיגה קודם לכן, וטענותיה בדבר מרמה לא נתמכו בטענות מהותיות כלשהן. זאת ועוד, התנהלותה של המבקשת לאורך כל ההליך המשפטי, שהתאפיינה בשיהוי ובחוסר שיתוף פעולה, הכבידה עליה. בית המשפט הדגיש את חשיבות הסופיות בדיונים וזכות הגישה של המבקש לערכאות כבר נשמרה. ככלל, הבקשה לביטול פסק הדין נתפסה כניסיון לעכב את תשלום החוב הבלתי נמנע, ועל כן נדחתה התביעה. המבקש חויב לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך כולל של 11,700 ₪.