ת"פ 22236-12-25

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ומבוסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: טענות מקדמיות לביטול כתב אישום או סיום הליך ללא הרשעה בשל הגנה מן הצדק** **בית משפט השלום תל אביב-יפו, ת"פ 22236-12-25, מדינת ישראל נ' ויסברג** **מבוא** פסק דין זה עוסק בטענות מקדמיות שהועלו על ידי בא כוח הנאשם, אביב ויסברג, לביטול כתב האישום שהוגש נגדו בגין עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לחילופין, נתבקש סיום ההליך ללא הרשעה, על בסיס דוקטרינת "הגנה מן הצדק". בית המשפט, מפי כבוד השופט איתן קורנהאוזר, בחן את הטענות הללו לאור הפסיקה והחקיקה הרלוונטית. **רקע עובדתי** על פי כתב האישום, הנאשם נסע באופניים חשמליים ללא קסדה, כאשר שוטר אכיפת תנועה הורה לו לעצור. הנאשם לא עצר, ניסה להימלט, ופגע ברגלו של השוטר, גרם לו לחבלה. **טענות ההגנה** בא כוח הנאשם העלה שלוש טענות עיקריות לביסוס דוקטרינת "הגנה מן הצדק": 1. **סיווג העבירה:** הנאשם מודה בעובדות, אך כופר בכך שהן מהוות עבירת "הפרעה לשוטר". לטענתו, מדובר לכל היותר בעבירת "אי ציות לשוטר" במסגרת הליך תעבורה, וזאת בהתחשב בכך שהשוטר ייחס לו בזמן אמת עבירה זו ולא "הפרעה לשוטר". 2. **פגיעה בזכויות הנאשם:** נגבו מהנאשם אמירות הנוגעות לאירוע מבלי שנמסרה לו אזהרה כדין ומבלי שהובהרו לו זכויותיו כחשוד, לרבות זכות השתיקה וזכות ההיוועצות בעורך דין. 3. **שיהוי בהגשת כתב האישום:** על אף שהתיק פשוט יחסית, הוגש כתב האישום בשיהוי משמעותי. שיהוי זה פגע בעקרונות הצדק וההגינות, במיוחד לאור העובדה שבמהלך תקופת השיהוי סיים הנאשם הליך אחר הקשור לאירוע דומה, אשר הסתיים ללא הרשעה. **עמדת התביעה** בא כוח המאשימה דחה את טענות ההגנה: 1. **סיווג העבירה:** קביעת סיווג העבירה היא "פררוגטיבה של התביעה". סיווג ראשוני של השוטר בשטח אינו מחייב ואינו גורע מסמכות התביעה להחליט על הוראות החיקוק הרלוונטיות. לטענתה, יסודות עבירת "הפרעה לשוטר" מתקיימים בנסיבות האירוע. 2. **פגיעה בזכויות הנאשם:** טענה זו מהווה טענה ראייתית שיש לבררה במסגרת שמיעת ראיות. 3. **שיהוי בהגשת כתב האישום:** התיק נקלט ביחידת התביעות במועד סביר, ולאחר שרשרת של העברות ועיון בתיק, הוגש כתב האישום במסגרת הזמן המוקנית. השיהוי, בהתחשב בתהליך, אינו חורג מפרק זמן סביר ואינו פוגע בתחושות צדק והגינות. כמו כן, השיהוי לא פגע ביכולת הנאשם להתגונן, והוא ובא כוחו היו מודעים לתיק זה בעת שסיימו הליך אחר. **דיון והכרעה - ניתוח משפטי** בית המשפט בוחן את טענות ההגנה על פי דוקטרינת "הגנה מן הצדק", אשר מקורה בפסיקה ועוגנה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. הלכת בורוביץ' (ע"פ 4855/02) קובעת מבחן תלת-שלבי לבחינת טענות אלו, אשר מתחיל בבחינת הפגמים הנטענים ועוצמתם. 1. **סיווג העבירה:** * **עקרון משפטי:** נקבע כי "התביעה היא 'בעלת הבית' על כתבי האישום, וכפועל יוצא מכך הבחירה בהוראות החיקוק הרלוונטיות, שמורה לה. בית המשפט ככלל אינו מתערב בשיקול דעתה, גם אם הוא סבור כי ניתן היה להחליט החלטה אחרת" (פסק דין מדינת ישראל נ' אסף קסטיאל, ע"פ 42054-08-13). * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מדגיש את מעמדה הייחודי של התביעה כקובעת את האישומים הפליליים. זאת, אף כאשר סיווג שוטר התנועה בזמן אמת היה שונה. הפסיקה (רע"פ 7213/14 רונן מאיר, ע"פ 8021/13 צ'יקו תותונגי) קובעת כי סיווג המשטרה בדו"ח תנועה אינו נעדר משקל, אך הסמכות לקבוע את העבירות בגין מעשים שיוחסו לנאשם נתונה לרשויות התביעה. * **החלת העיקרון על המקרה:** הנסיבות שפורטו בכתב האישום, לפיהן הנאשם לא נענה להוראת שוטר לעצור ונמלט, ופגע בו, מבססות לשיטת בית המשפט את יסודות עבירת "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו". * **מסקנה:** טענת ההגנה לגבי סיווג העבירה נדחית. 2. **גביית אמירות בלא הבהרת זכויות:** * **עקרון משפטי:** טענה זו מהווה טענה בדבר פגם ראייתי או פגם בהליך, שיש לבררו במסגרת שמיעת הראיות. * **החלת העיקרון על המקרה:** בית המשפט קובע כי יש לבחון טענה זו במהלך המשפט, ולשקול את המשקל הראייתי בהתאם לנסיבות שיתבררו. * **מסקנה:** טענה זו אינה מהווה עילה לביטול האישום בשלב זה, אלא לדיון עובדתי בהמשך. 3. **שיהוי בהגשת כתב האישום:** * **עקרון משפטי:** דוקטרינת "הגנה מן הצדק" קובעת כי שיהוי בלתי סביר בהגשת כתב האישום, אשר פוגע בזכויות הנאשם או בעקרונות הצדק, יכול להביא לסיום ההליך. עם זאת, יש לבחון את השיהוי על רקע מורכבות התיק, הליך הטיפול בו, והשפעת השיהוי על יכולת ההגנה. * **החלת העיקרון על המקרה:** * **היקף התיק והליך הטיפול:** בית המשפט מקבל את הסבר התביעה לגבי שרשרת הטיפול בתיק, הכוללת העברה לפרקליטות, השלמות חקירה, ושינוי סיווג העבירה. * **פרק הזמן:** כשנה ועשרה חודשים מביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום נחשב לבית המשפט כ"פרק זמן סביר" שלא פגע בתחושות צדק והגינות. * **היעדר פגיעה בהגנה:** הדגש הוא על כך ש"אין מדובר בטענה כי שיהוי מסוים פגע ביכולת הנאשם להתגונן". * **ההליך האחר:** טענת ההגנה כי השיהוי פגע בנאשם בשל סיום הליך אחר ללא הרשעה נדחית. בית המשפט קובע כי הנאשם ובא כוחו היו מודעים לתיק זה בעת שסיימו את ההליך האחר. * **מסקנה:** טענת השיהוי נדחית. **החלטה** בית המשפט דחה, בשלב זה, את כל טענות ההגנה המקדמיות שהועלו על בסיס דוקטרינת "הגנה מן הצדק". המשפט ימשיך להתברר לגופו. **סיכום ומשמעויות** פסק הדין מדגים את עקרון "בעלות הבית" של התביעה על כתבי האישום, ואת היסמכות בתי המשפט על עיקרון זה, גם כאשר קיים שוני בין סיווג השוטר בשטח לבין סיווג התביעה. בית המשפט שומר על הפרדה ברורה בין סמכות התביעה להגדיר את האישומים לבין סמכות בית המשפט להרשיע, וזאת על בסיס הראיות שיוצגו. כן, פסק הדין מחזק את ההבחנה בין פגמים בהליך או אי-סדרים ראייתיים, אשר עשויים להצדיק ביטול אישום או זיכוי (כמו גביית אמירות ללא אזהרה, אשר יידון בהמשך), לבין טענות הנוגעות לעצם סיווג העבירה או לשיהוי שאינו פוגע באופן קיצוני ביכולת ההגנה או בעקרונות הצדק היסודיים. בנוגע לטענת השיהוי, בית המשפט מבהיר כי טענה זו תיבחן לא רק על פי משך הזמן, אלא גם על פי מורכבות הטיפול בתיק והשפעת השיהוי על יכולת ההגנה. הדגש אינו על עצם השיהוי, אלא על הפגיעה הממשית הנובעת ממנו. במובן הרחב, פסק דין זה מהווה תזכורת לכך שדוקטרינת "הגנה מן הצדק" היא דוקטרינה חריגה, ובית המשפט נוטה ליישמה במשורה, תוך שימת דגש על פגמים מהותיים וחריגים שיש בהם כדי לפגוע בפעולתה התקינה של מערכת המשפט.