הע"ז 61193-01-13

תקציר

פסק הדין דן ביישומה של דוקטרינת ההגנה המשפטית, המכירה בסמכותו של בית המשפט לבטל כתב אישום שהגשתו או חקירתו סותרים את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית בעניינם של בני זוג המואשמים בהעסקת עובד זר ללא היתר. בית המשפט מתייחס תחילה לטענה המקדמית שהעלו הנאשמים בנוגע להגנת הצדק ומוצא כי אין ביכולתו לקבל טענה זו, שכן הפגמים בהתנהלות המפקחים אינם מצדיקים את ביטול כתב האישום. לאחר מכן בוחן בית המשפט האם יסודות העבירה הוכחו לגבי כל נאשם. נמצא כי התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבעת הראשונה העסיקה את העובדת הזרה והיה לה היסוד הנפשי הנדרש, שכן חשדה במעמדה של העובדת ובחרה "לעצום עיניים" אל מול אי החוקיות. לפיכך, היא מורשעת כנאשמת. עם זאת, בית הדין זיכה את הנאשם השני, וקבע כי הוא לא היה מעורב בהעסקתו של העובד ולא הייתה לו סיבה לחשוד באי חוקיות כלשהי, שכן הוא הסתמך באופן סביר על הבטחותיה של אשתו כי העובד חוקי. עדותה של האישה הייתה עקבית ואמינה, והתובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להפריך את גרסתה. בנוסף, בית המשפט מציין כי הימנעותה של התובעת מחקירת העובדת הזרה טרם יציאתה מהארץ מהווה מחדל חקירתי ששלל מהנאשם פוטנציאל לזיכוי ראיות. בית המשפט מדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על התביעה, ובמקרה זה הנאשמים העלו ספק סביר לגבי האישומים, מה שמוביל לזיכויו של הנאשם השני. לבסוף, בית המשפט קובע כי הנסיבות אינן מצדיקות העברת התיק למסלול מנהלי וקובע מועד לטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם הראשון. פסק הדין יינתן שלא בפניו ויימסר לצדדים.