עת"מ 687-03-22

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה לבטל את החלטת העירייה לחייב את העותר בהיטל סלילה. לעירייה הייתה עילה מספקת לחייב את העותר בהיטל, שכן נכסיו של העותר גובלים בדרך הסלולה, כהגדרתה בחוק העזר המקומי ובפסיקה קודמת. עוד קבע בית המשפט כי מקרקעי העותרת אינם נחשבים לקרקע חקלאית, דבר שהיה פוטר אותה מההיטל, שכן היה עליה מבנה, גם אם שימשה למטרות חקלאיות. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי חישוב ההיטל, שלטענת העותרת היה לקוי, הוא סביר ואין בו כדי לגבור על הוראות חוק העזר. גם העותרת טענה לאכיפה בררנית, אך בית המשפט לא מצא ראיות לחוסר תום לב או לאפליה מצד העירייה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשפט של העירייה, בסך 30,000 ₪.