ב"ל 48973-01-20

תקציר

התובע הגיש תביעה בטענה כי מצבם הרפואי – דליות ברגליים ופגיעה בצוואר – נגרם כתוצאה ממיקרוטראומה שנגרמה להם בעבודה. בית הדין בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע הביא ראיות מספיקות לכך שהפגיעות ברגליו קשורות לעבודה. עמידה ממושכת ולא סטטית, יחד עם הליכות קצרות, תרמו באופן משמעותי להחמרת הדליות של התובע. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי עבודתם כללה ניידות ותנועות חוזרות ונשנות של הרגליים, דבר שהתיישר עם מקרים בפסיקה המכירים במיקרוטראומה. עם זאת, בית המשפט לא השתכנע מטענות התובעים בנוגע לפגיעה בצווארם. התובע לא הוכיח תנועות צוואר חוזרות ונשנות בתדירות ובמשך מספיקים כדי לבסס קשר סיבתי. עבודת הבדיקה כללה פעולות שונות בזוויות שונות, והתובע לא הצליח לבודד פעולה ספציפית שגרמה לפגיעה בצוואר. כתוצאה מכך, התביעה בגין הפגיעה בצוואר נדחתה, בעוד שהתביעה בגין פגיעות ברגל התקבלה באופן חלקי, וימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי. על ההחלטה ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.