סע"ש 20036-03-20

תקציר

עניינו של פסק דין זה בתביעת לשון הרע שהגיש עוזר הוראה, התובע, כנגד סטודנט אחר ששימש כ"צאר" באוניברסיטה העברית בירושלים. התובע טען כי הנתבע, בתפקידו כצאר התעמלות, השמיץ אותו בכך שהעלה טענות שונות בנוגע לתפקודו בעבודה בפני סגל אוניברסיטאי אחר, לרבות קשיים ביצירת קשר עמו, חוסר היכרות עם שיטת הציונים וטעויות במבחני התעמלות. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, והגיע למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח אף אחת מטענות לשון הרע. נקבע כי לנתבעת לא הייתה כל סמכות על העסקתו או פיטוריו של התובע והוא רק מילא את תפקידו כצאר תרגיל על ידי דיווח על ביצועיה של התובעת בעבודה. בית המשפט קבע כי הדברים שנאמרו על ידי הנתבע היו נכונים, מוגבלים בהיקפם ונאמרו לצורך עבודה, ולכן אינם מהווים לשון הרע על פי החוק. כמו כן, נמצא כי לנתבע עומדות ההגנות שמקנה חוק איסור לשון הרע, שכן הוכח כי הפרסומים הם בעלי עניין לציבור, נעשו בתום לב ובמסגרת תפקידו הסביר כצאר. גם תביעת התובע לנזקים, לרבות עוגמת נפש, נדחתה, שכן פעולות האוניברסיטה, שלא היו חלק מהליך זה, נמצאו כגורם לעוגמת נפש כלשהי שנגרמה לתובע. משכך, הורה בית המשפט לתובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪, מתוך הכרה באופייה הבלתי ראוי של התביעה ובהתנהלות התובע לאורך כל ההליך. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ונחתם על ידי שופט נציג העובדים, כאשר החתימה המקורית נשמרה בתיק בית הדין.