רע"א 9259/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת. התיק נסוב סביב סכסוך בין מבקש שזכה במכרז לפרויקט מרכז בנייה והסעדה על קרקע בבעלות המדינה בנמל תל אביב. המשיבה, חברה ממשלתית המנהלת את הנכס, ביטלה את החוזה בשל אי תשלום דמי ההרשאה הנדרשים על ידי המבקשת לאחר שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים. המבקש טען כי הוטעו שכן לא ניתן היה לקבל היתר בנייה ולכן לא היה צריך להטיל עליהם אחריות לאי תשלום. המשיב מצידו ויתר על הערבות הבנקאית של המבקש והוציא הודעת ביטול. שני הצדדים הגישו תביעות כספיות, התלויות ועומדות בבית המשפט. המבקשת ביקשה צו מניעה זמני לעצירת הליך מכרזי חדש שיזמה המשיבה, בטענה כי תנאי המכרז מטעים שכן הם מחייבים את היזם הזוכה לקבל היתר בניה שלכאורה לא ניתן היה להשיגו. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את בקשת המבקשים לצו מניעה זמני, ולפיכך הגישו בקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו. עם זאת, גם בקשת רשות הערעור נדחתה. בית המשפט קבע כי טענת המבקש נעדרת שחר, וסיכויי ההצלחה מזעריים, מה גם שהחוזה נחתם בשנת 1996, והמבקש לא ניסה לעצור הליכי מכרז קודמים. בפסק הדין הודגש כי צווי מניעה זמניים נתונים לשיקול דעת ברמת הערכאה הראשונה ונדחים על ידי ערכאות הערעור רק בנסיבות חריגות. מאחר שהמבקשים לא הצליחו לבסס עילת תביעה אמיתית והצלחתה הפוטנציאלית של תביעתם מוטלת בספק, בקשתם נדחתה. כמו כן, בית המשפט איזן בין הנזקים הפוטנציאליים לשני הצדדים וקבע כי ניתן להשיב את הנזק הכלכלי למבקש באמצעות התביעה העיקרית, בעוד שעצירת המכרז תגרום נזק משמעותי לצדדים האחרים המעורבים. משכך, נדחו בקשתם של המבקשים לצו מניעה זמני ובקשתם למתן רשות ערעור, והוטל עליהם לכסות את הוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.