ע"א 163/99

תקציר

בעניינו של המנוח דיאב מזאוי סקר בית המשפט העליון את החלטת הפיצוי הראשונית של בית המשפט המחוזי בעקבות פציעתו הקשה בעבודה של מזאוי, שהובילה למותו בטרם ניתן פסק דין. עזבונו של מזאוי ויורשיו, לרבות אלמנתו, ערערו על הפיצוי שקבע בית המשפט המחוזי, אשר ניכה את דמי הביטוח הלאומי מהסכום הכולל שנפסק. השאלה העיקרית הייתה האם פיצויי האלמנה בגין הטיפול במזאווי היו צריכים להיכלל בניכוי. בית המשפט העליון קבע כי אין לנכות מסך הפיצויים בסך 275,000 ₪ בגין מאמצי הטיפול בה, מאחר שהוא מגיע לה אישית ונפרד מהנזקים המגיעים לעיזבונו של מזאווי. החלטה זו הפכה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שכלל את תשלום האלמנה בניכוי, ובכך הפחיתה את הפיצוי הכולל. השופטת אור הבהירה כי זכויותיה של האלמנה כמוטבת לפי דיני נזקי גוף אינן תלויות בזכויות עזבונו של מזאוי, כלומר המוסד לביטוח לאומי אינו יכול לתבוע כנגד סכום ספציפי זה. משכך, התקבל הערעור בחלקו, וחויבו המשיבים 1 ו-2 לשלם לאלמנה סך של 275,000 ₪, בצירוף כיסוי הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, ואילו תביעת עזבונו של מזאוי נדחתה מאחר שהיא נספגה בתגמולי הביטוח. עוד ציין בית המשפט כי החלטה זו אינה מתייחסת למחלוקת הנפרדת בין המשיבים בדבר כיסוי "כפל ביטוח", אשר הייתה אמורה להכריע בתיק אחר.