ד"מ 4011-05-20

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבע, מעסיקו, בגין תביעות שכר שונות, לרבות הפרשי שכר, פיצוי בגין תלושי שכר שאינם תואמים, ניכויים בגין הודעה מוקדמת, הפרשות סוציאליות ופדיון חופשות. הסכם ההעסקה פירט את שכרה החודשי של התובעת, אשר בחלוקה בשעות העבודה החודשיות הביא לתעריף שעתי התואם את תלושי השכר. התובע טען כי התלוש אינו אותנטי ומשקף רק תשלומי שכר ודמי נסיעה, וכי הובטח לו תעריף שעתי גבוה יותר. עם זאת, השופטת מצאה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו, מה גם שתלושי השכר פירטו את כל התשלומים, לרבות שעות נוספות ותנאים סוציאליים, והתובעת לא טענה לפער בין השעות שנרשמו לבין שעות העבודה בפועל. זאת ועוד, השופט ציין כי שיטת הנתבעת לשלם זכויות סוציאליות מראש במהלך השנה לא הייתה בלתי חוקית, למעט פדיון ימי חופשה, אותם יש לשלם רק בחופשה בפועל, לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 2,549 ₪, המייצגים ניכויים מופרזים בגין הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מפברואר 2020. בנוסף, התובע היה זכאי ל-1,152 ₪ עבור פדיון חופשה, מאחר שהנתבעת לא שילמה לו עבור ימי החופשה הרשומים בתלושי השכר. השופטת לא פסקה הוצאות למי מהצדדים בשל ההצלחה החלקית של טענות התובע והכירה בזכות לערער על פסק הדין.