ת"א 46018-05-15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם פשרה בין סוחר נדל"ן תובע לבין הנתבע בנוגע לחילופי קרקע חקלאית בדיר אל-אסד ובכפר מח'אר. התובע תבע הצהרה על זכויותיו לקבלת חלקות תמורה וצו מניעה האוסר על הנתבעת למצות את זכויותיה בחלקות מסוימות. הרקע כרוך בטעות מדידה בהסכם החליפין הראשוני, שהובילה להסכם פשרה שנחתם ב-2009, ששינה את תוכניות החלוקה. הנושא המרכזי הוא פרשנותו של הסכם פשרה זה, ובפרט תרומת הצדדים להפקעות לצרכי ציבור על פי תכנית בניין עיר עתידית, תכנית ג/16050. בית המשפט קבע כי ההסכם לא העניק לתובעת פטור מהפקעות עתידיות, אלא רק הבהיר כי השטח שקיבלה התובעת אינו כולל דרכים או עתיקות. יתר על כן, בית המשפט פירש את ההסכם ככזה שמשמעותו היא שהתובע לא יצטרך לתרום קרקע נוספת עבור הדרך הקיימת המוצגת בתשריט, אלא עליו להשתתף בהפקעות למטרות אחרות. פרשנות זו התבססה על לשון ההסכם, על המשא ומתן ועל עדותו של עורך דינו של הנתבע. טענת התובע כי אין להשתתף בהוראות נוספות נדחתה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעת כבר הפרישה את חלקה היחסי בכביש וכי יש לחשב בהתאם כל הפקעת כביש נוספת. פסק הדין לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.