ת"א 7733-03-22

תקציר

השופט דחה את תביעת התובעים נגד הנתבע מכמה טעמים. ראשית, באשר לטענה כי חובם של התובעים התיישן עקב התיישנות, ציינה השופטת כי החוב נבע מקנסות פליליים שהוטלו על התובעת מס' 1. על פי החוק, חובות אלה ניתנים לתביעה, ואינם פטורים מהליכי פשיטת רגל. למרות שהתובעים טענו כי החוב לא נגבה בתוך תקופת ההתיישנות, קיבלה השופטת את טענת הנתבעת כי פעולות הגבייה שננקטו, לרבות דרישת תשלום בשנת 2005 והגשת תביעת חוב בהליך הפלילי, מאפסות את תקופת ההתיישנות. לכן, החוב לא התיישן. באשר לתחרות בין העיקול המאוחר של הנתבע לבין עסקאות המתנות של התובעים, קבע השופט כי זכויות הנתבע גוברות. השופטת הדגישה כי על פי הדין הישראלי, עסקאות מקרקעין, לרבות מתנות, חייבות להיות רשומות כדי להיות תקפות, ועסקאות המתנה של התובעים לא נרשמו. יתר על כן, השופטת הסכימה עם הנתבע כי הלכת אהרונוב, המעניקה עדיפות לרוכש הראשון בעסקת מקרקעין, חלה גם על עסקאות מתנה. השופטת קבעה כי התובע מס' 1 לא פעל בתום לב משום ששיעבד את הנכס במשכנתא למרות שהתחייב בעבר להעניק חלקים ממנו במתנה ליתר התובעים. בנוסף, התובעים לא הביאו ראיות לכך ששינו את מצבם על בסיס התחייבות המתנה, בעוד שמצבה הכלכלי של התובעת מס' 1 הודרדר. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובעים במלואה והורתה להם לשלם לנתבע הוצאות בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום.