ע"א 4024/95

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת ועדת הערר, אשר דחתה את תביעת המערערת לפיצויים לפי חוק פיצויי פינוי סיני (התשמ"ב-1982) בנימוק של התיישנות. המערער טען, כי ועדת הזכאות אינה "בית משפט" ותביעתו אינה "תובענה" כהגדרתה בחוק ההתיישנות (תשי"ח-1958), ולפיכך אין להחיל את תקופת ההתיישנות במקרה זה. עוד טענו כי חוק פיצויי הפינוי הסיני יוצר הסדר מיוחד שהופך את החלת חוק ההתיישנות לבלתי ראויה. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערער. ועדת הזכאות הוגדרה כ"רשות שיפוטית", וההליכים שבפניה נחשבו ל"תובענה" כהגדרתה בחוק ההתיישנות. בית המשפט הדגיש גם את ההשלכות המעשיות של השעיית תביעות ללא הגבלת זמן, וקבע כי מטרת תקופת ההתיישנות היא להגן על נתבעים מפני תביעות בלתי צפויות ולהניע את הזכאים לפעול בהקדם. יתר על כן, בית המשפט פירש את סעיף 61(ב) לחוק פיצויי פינוי סיני ככזה שאינו מרמז על סטייה כלשהי מהעיקרון הכללי של חוק ההתיישנות. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המדינה בסך 5,000 ₪.