ת"א 26961-12-10

תקציר

הסכסוך נובע משורה של הסכמים שנעשו בין חברה פרטית בשם מוניציפלי ובעליה נשר מצד אחד, לבין עורך דין בשם רובין מצד שני. העירייה ונשר טענו כי רובין הפר את התחייבויותיו על פי ההסכמים בכך שלא העביר אליהם כספים מסוימים ודרשו פיצוי על הנזקים שנגרמו לו. רובין הכחיש את הטענות וטען כי ההסכמים בטלים משום שהם סותרים את החוק והכללים של לשכת עורכי הדין, המסדירים את מקצוע עריכת הדין בישראל. באופן ספציפי, ההסכמים חייבו את רובין לספק שירותים משפטיים ללקוחות שהופנו אליו על ידי העירייה ונשר, ובכך יצרו ניגוד עניינים ועקפו את כללי עצמאות עורכי הדין והאתיקה. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של רובין, וקבע כי ההסכמים בטלים במהותם משום שהם פוגעים באופיו הייחודי של מקצוע עריכת הדין כפי שהוגדר במשפט הישראלי. פסק הדין הדגיש את חובת הנאמנות של עורכי דין כלפי לקוחותיהם ואת ניגוד העניינים הפוטנציאלי בהסדר בין רובין, מוניציפל ונשר. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעתן של העירייה ונשר, וקבע כי הן אינן יכולות לבסס את עילות התביעה שלהן על הסכמים בלתי חוקיים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הסכמי הנאמנות הנוגעים לכספים שבמחלוקת בטלים גם משום שמקורם בפעילות בלתי חוקית. גם תביעתו הנגדית של רובין, שביקשה פיצוי בגין שכר טרחה לכאורה שלא שולם, נדחתה. בית המשפט מצא כי גם ההסכמים עליהם התבססה התביעה שכנגד בטלים וכי רובין לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. בסופו של דבר, הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחו ללא צו להוצאות, כלומר כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.