ת"א 34874-03-12

תקציר

בית המשפט נעתר לבקשה לדחות את סעיף 49(ז) לכתב התביעה, שכן הסעד הכספי שהוא מבקש חורג מסמכותו של בית המשפט. בית המשפט מורה למשיב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמתחייב בחוק מהמועד הנוכחי ועד התשלום בפועל. סכום זה ישולם על ידי המשיב, ללא קשר להבטחת הוצאות שהורה גם בית המשפט. ערבות זו נקבעה על סך של 25,000 ₪, אותם על המשיב להפקיד עד ליום 15.9.2012. אם המשיב לא יעשה כן, התביעה תימחק ללא כל דיון נוסף, והמשיב ישלם את הוצאות המבקש בסכום הנקוב לעיל. ההחלטה לדחות חלק מהתביעה וצווי ההוצאות וערבויותיהם מבוססים שניהם על נסיבותיו המיוחדות של המקרה. כתב התביעה, שסובב סביב זכויות קניין במקרקעין, תלוי במידה רבה בייפוי כוח שלטענת הנתבע מזויף. חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת תומכת בטענה זו, בעוד שהמשיב לא הביא כל חוות דעת מומחה לסתור אותה, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. בנוסף, מצבו הכלכלי והתנהלותו הכלכלית של המשיב – לרבות רישום הערת אזהרה ביום הגשת תגובתו לבית המשפט – מעמידים בספק את תום ליבו ואת יכולתו לפרוע את הוצאות הנתבע אם התביעה תידחה. ככלל, מקרה זה ממחיש את סמכותו של בית המשפט לדחות חלקים מתביעה ואת נכונותו להגן על נתבעים מפני תביעות סרק או תרמית על ידי חיוב המשיב בתשלום הוצאות וערבויות. פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו הסעד המבוקש, ולא מהות הסכסוך, קובע את סמכותו של בית המשפט. האינטרס הציבורי להימנע מפיצול דיונים מוכר, אך בית המשפט מדגיש כי כל שינוי במצב המשפטי הקיים צריך להיות מובל על ידי המחוקק ולא באמצעות פסיקה.