הפ"ב 50487-04-13

תקציר

המבקשת, שאינה צד ישיר להסכם אלא נהנית מסעיף בתוכו, ביקשה להפעיל תניית בוררות הכלולה בהסכם כדי לפתור מחלוקת שכר טרחה עם המשיבים. בית המשפט מצא כי טענתה של המבקשת כי יש לראות בה צד ישיר להסכם לוקה בחסר, שכן היא סותרת בסיכומיה שלה עצמה ואינה נתמכת בראיות. יתר על כן, השופטת ציינה כי תניית הבוררות, על פי תנאיה, חלה רק על חילוקי דעות בין הצדדים הישירים להסכם. הסעיף התייחס באופן ספציפי לפעולות המפורטות בהסכם, שגם המבקשת ניסחה, ולא חל על סכסוכים עם צדדים שלישיים כמוה. השופטת הדגישה כי סעיפי בוררות צריכים להיות ברורים ומוסכמים במפורש, שכן הם מגבילים את זכות הגישה לערכאות, ובמקרה זה לא הייתה כל אינדיקציה לכך שהצדדים להסכם התכוונו שהסעיף יחול על מצבו של המבקש. לפיכך, התביעה נדחתה, והמבקשת הופנתה לתבוע את שכר טרחתה באמצעות בית המשפט המוסמך. שני הצדדים היו פטורים מנשיאה בהוצאות בשל הטיעונים הלקוניים שהוצגו.