ע"א 280/09

תקציר

המחלוקת היא על פרשנות מדיניות חניה ארצית המאפשרת לנהגים לבחור בין שני הסדרים לתשלום דמי חניה. הראשון הוא הסדר מקומי, שחל עליו חוק העזר של תל אביב-יפו, המציע תעריפים מוזלים לשעה לתושבים בעלי תווי חניה אזוריים. השני הוא הסדר ארצי, הקבוע בסעיף 70ב לפקודת התעבורה, המאפשר לנהגים להשתמש בדו"ח חניה ארצי אחיד או בכל הסדר אחר שיחליף אותו. המערערת, המפעילה את מערכת החניה המקומית בתל אביב-יפו, תבעה את מילגם, מפעילת המערכת הארצית, בטענה כי ההסדר הארצי צריך לקבוע תעריפים אחידים בכל הארץ וכי התעריפים המקומיים המוזלים של מילגם אינם חוקיים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל לערעור זה. בית המשפט מגיע למסקנה כי המונח "אחיד" בפקודת התעבורה מתייחס רק לאמצעי התשלום ולא לשיעורי התשלום, הנקבעים על ידי הרשויות המקומיות. הכוונה מאחורי החוק הייתה להקל על הנהגים באמצעות אמצעי תשלום אחיד ולא תעריף אחיד. זאת ועוד, ההסכם של המערערת עם עיריית תל אביב הכיר במפורש בקיומם של מערכות תשלומים מרובות וויתר על כל התנגדות להן. לפיכך, מעשי המשיבים היו כדין, והערעור נדחה. המערערת נדרשת לשלם לכל קבוצת משיבים הוצאות משפט והוצאות משפט בסך 25,000 ₪.