ע"א 7444/18

תקציר

במקרה משפטי זה, סקרה ערכאת הערעור את פסק דינו של בית משפט קמא בעניין רשלנות רפואית נטענת ופגיעה באוטונומיה של המטופל. קביעותיו של בית משפט קמא אושרו ברובן, שכן לא נמצא פגם בהערכת הראיות או חוות דעת המומחים הנוגעות לטיפול הרפואי במערער. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא בדבר היעדר רשלנות מצד המשיבים הרפואיים, וציינה כי בית המשפט העדיף כראוי עדויות מומחים מסוימות על פני אחרות המבוססות על מהימנות וקביעות עובדתיות. עם זאת, נקבע חריג לעניין הפגיעה באוטונומיה של המערער – המערער טען כי לא נמסר לו כל המידע הדרוש טרם הסכמתו לניתוח. בית המשפט הכיר בכך שגם אם ייתכן שהמערער לא היה משנה את החלטתו אילו נודע לו במלואו, מניעת המידע המקיף שוללת ממנו את האפשרות לקבל החלטה אוטונומית, שהיא זכות משמעותית. הכחשה כזו גרמה לנזק לא ממוני, לרבות תחושות של חוסר ודאות ותסכול, המצדיקות פיצוי. כך, ערכאת הערעור חישבה את הפיצויים בגין הפרה זו ב-125,000 ₪, תוך הכרה בכך שהיא ראויה להכרה רבה יותר. עם זאת, סכום פיצוי זה בוטל למעשה ("נבלע") על ידי הטבות משמעותיות מהמוסד לביטוח לאומי, אשר חרגו מסכום הפיצוי והיו קשורות לאותה תאונה ולטיפול שבא בעקבותיה. בהינתן עקרונות משפטיים נגד כפל פיצוי, קיזזו ההטבות את פסיקת הפגיעה באוטונומיה, מה שהוביל לדחיית הערעור. פסק הדין, אף שהוא תומך בקביעותיו של בית משפט קמא, הבהיר את עמדתו של בית המשפט בדבר חשיבותה של אוטונומיה של המטופל מבלי להעניש את המשיבים כלכלית נוספת בשל שיקולי טובת המל"ל. ההחלטה הסתיימה ללא צו להוצאות, והערעור נדחה.