עפ"ג 34204-12-13

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי בית הדין לערעורים, בהרכב השופטים צבי סגל (שופט בכיר), בן ציון גרינברגר וארנון דראל, ביום 7.4.14, בנוגע להסדר טיעון שהשתבש וגזר דינו של המשיב לאחר מכן. המשיב הואשם במעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. עובדות המקרה היו שהמשיב, אז בן 27, הרים חולצה של נערה בת 14 שלא הכיר וליקק את טבורה ללא הסכמתה. לאחר מכן הוא העיר על יופיו של חלק הגוף האמור. העניין הואשם במעשה מגונה, והמשיב הודה ובהתאם הורשע. במהלך הדיון בגזר הדין קיבל בית משפט קמא תסקיר שירות מבחן וחוות דעת הערכת מסוכנות. התסקיר המליץ שלא להרשיע את המשיב, בנימוק של מוגבלותו והסיכון הנמוך לפגיעה חוזרת. בית משפט קמא, שאימץ המלצה זו, ביטל את ההרשעה והטיל על המתלוננת התחייבות כספית, שעות עבודות שירות, צו מבחן ופיצוי. המערערת (המדינה) ערערה על החלטה זו, בטענה כי שגה בית משפט קמא בביטול ההרשעה. בית המשפט לערעורים הסכים וקבע כי החוק מחייב הרשעה לאחר הוכחת עבירה, והימנעות מהרשעה היא חריג. במקרה דנן מצא בית המשפט כי האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה גוברים על נסיבותיו האישיות של המשיב. בית המשפט ציין את תוכנה המטריד של הערכת המסוכנות ואת חוסר אחריותו המלאה של המשיב למעשיו. בנוסף, העיר בית המשפט לערעורים על הימנעותו של בית משפט קמא מלדון בתיקון 113 לחוק העונשין בעת מתן גזר הדין למשיב ועל החלטתו בטרם עת להעביר את העניין לממונה על עבודות ציבור לקבלת חוות דעת של עבודות שירות. בית המשפט הורה על החזרת הרשעתו של המשיב אך דחה את בקשת המערער למאסר בפועל, ובמקום זאת הטיל עליו מאסר על תנאי של שישה חודשים. העונשים הקיימים שהוטלו על ידי בית משפט קמא נותרו על כנם.