בד"א 41/20

תקציר

ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין מצאה עורך דין, המערער, אשם בהפרת מספר כללי אתיקה המסדירים התנהגות עורך דין. ההפרות נבעו מכך שהמערער לא יצר קשר עם עורך דין יריב טרם הגשת התביעה, כנדרש בתקנה 31 לכללי האתיקה, ובשל אמירות בלתי הולמות כלפי עורך הדין שכנגד ובא כוחו במהלך התביעה. בגין עבירות אלה הורשע המערער בשורה של עבירות לפי חוק אגודות עורכי הדין, לרבות מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין, התנהגות בלתי הולמת והתנהגות בלתי הולמת כלפי הצד שכנגד. בית המשפט המחוזי גזר תחילה על המערער 14 ימי השעיה ושישה חודשי מאסר על תנאי. הן המערער והן ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין, המשיב, ערערו על ההחלטה. המערער טען, כי יש לבטל את פסק הדין הראשוני שכן חובת הפנייה לעורך דין טרם הגשת תביעה אינה חלה עליו כפי שהוא מייצג את עצמו, וכי יש להתחשב בנסיבות התבטאויותיו הבלתי ראויות. המשיב ביקש להאריך את עונשו של המערער ודרש הוצאות משמעותיות. בית הדין המשמעתי הארצי דחה את ערעורו של המערער, בקובעו כי חובת הפנייה לעורך דין בטרם הגשת תביעה חלה על עורכי דין המייצגים את עצמם, וכי בית משפט קמא שקל כראוי את נסיבות האמירות הפסולות. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לקבל את ערעורו של המשיב, והחמיר את העונש לחודשיים השעיה בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 7,500 ₪. רוב של בית המשפט קיבל החלטה זו, ואילו השופט אורי אשר הציע עונש חמור יותר של 90 יום השעיה בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי.