בג"צ 687/15

תקציר

בית המשפט עסק בשלוש סוגיות עיקריות הנוגעות לתיקון הפוגע בזכויות העותרים. ראשית, היא קבעה כי התיקון אינו פוגע בזכויותיהם החוקתיות של העותרים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פסקת ההגבלה. בית המשפט בחן את היקף הביקורת השיפוטית, תוך שימת דגש על איפוק וכיבוד חקיקה של הכנסת. נמצא כי על אף שהייתה פגיעה בזכויות העותרים, לרבות הגבלת שכר טרחה ודרישות פירעון בדיעבד, הפגיעה אינה בליבת הזכויות לחופש העיסוק או החוזים. בית המשפט הדגיש כי אופיו הרטרואקטיבי של התיקון מוצדק בהתחשב בנסיבות החריגות וכדי למנוע את אי-יעילותה של התקנה. החקיקה נועדה למנוע ניצול ניצול ניצול ניצול על ידי המטפלים בתביעות, ובכך התיישרה עם תכלית ראויה, והיא איזנה באופן מידתי בין הפגיעה לבין התועלת. התיקון עבר בחינה חוקתית מכוח פסקת ההגבלה, ואישר את התאמתו לערכי ישראל ולעקרונות המידתיות שלה. באשר להליך החקיקה, בית המשפט לא מצא פגמים מהותיים המצדיקים את ביטול התיקון. השופטים הכירו בתרומות העבר של העותרים, אך הגיעו למסקנה כי היקף העבודה המופחת לאחר התיקון אינו מצדיק שכר טרחה משמעותי. בסופו של דבר, העתירה נדחתה בשל תכליתו המוצדקת של התיקון ואמצעים מידתיים, אם כי לא הוטלו הוצאות על העותרים.