ע"א 86/63

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בילדה צעירה שאמה נפטרה ואביה טען לאפוטרופסות עליה. האב, הטוען כי הוא מוסלמי, פנה לבית הדין השרעי בטענה כי הוא האפוטרופוס הטבעי של בתו לאחר מות אשתו כפי שנקבע בחוק שיווי זכויות האישה. עם זאת, בית המשפט המחוזי מינה בעבר אפוטרופוס אחר לילדה, בנימוק של חשש ליכולתו של האב לטפל בה, והוצאתה ממשמורתו בשל תנאי מחיה לקויים וחוסר יכולתו להעניק טיפול הולם. בית הדין השרעי פסק לטובת האב, אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו לבטל את האפוטרופסות הקיימת, בהדגישו כי טובת הילד צריכה להיות הגורם המכריע בענייני אפוטרופסות, אשר במקרה זה נשקלה כנגד האב. לפיכך נדחה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. השופטים הסכימו כי בית הדין השרעי נעדר סמכות שיפוט במקרה זה, שכן השתייכותה הדתית של הנערה שנויה במחלוקת, ועל כן החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בעינה. השופט כהן הדגיש את עליונות טובת הילד בעניינים משפטיים, ואילו השופט זילברג הדגיש את המורכבות של קביעת השתייכות דתית במקרים של סכסוך בין-דתי, והציע כי על בית המשפט לאמץ מבחן יעילות, דומה לזה המשמש לקביעת אזרחות, כדי ליישב סכסוכים כאלה. השופטים מני ויתקון הסכימו עם פסק דינו של זילברג, ואילו הנשיא אולשן הדגיש את סמכותו של בית המשפט המחוזי בהיעדר ערכאה מוסמכת אחרת. פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, שהבטיח כי הילדה תישאר באפוטרופסותה הנוכחית, והדגיש את חשיבות טובת הילד מעל לכל.