ת"א 27854-01-21

תקציר

התובעת, הגב' אביסטריס, ביקשה להוכיח כי מרפסת הגג וחדר הכביסה הצמוד לדירתה הם חלק מרכושה. הנתבעים, בעלי דירות נוספות באותו בית משותף, טענו כי שטחים אלה אינם חלק מרכושה של התובעת והם רכוש משותף. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם שטחים אלה נכללו בדירת התובע על פי מסמכי הרישום או שמא נפלה טעות ברישום שיש לתקן. השופטת פירטה את הנסיבות ההיסטוריות שקדמו לרישום הבית המשותף, לרבות היתרי בנייה ובקשות, מהן עולה כי חדר הכביסה ומרפסת הגג אינם חלק מדירת התובע. הצהרת הרישום והתשריט לא כללו שטחים אלה בדירת התובעת, שנרשמה כבעלת שטח של 43.60 מ"ר. השופטת ציינה כי השרטוט מתאר את מרפסת הגג וחדר הכביסה לפי תפקידיהם, דבר התומך באפיונם כרכוש משותף. מעדויות הנתבעים ומראיות תיעודיות עולה כי לאחר הרישום בעלי הדירות יכלו לגשת באופן חופשי למרפסת הגג ולהשתמש בה. הם גם נשאו בהוצאות אחזקת הגג והמרפסת. השופטת בחנה גם את נסיבות רכישת הדירה על ידי התובע, לרבות הסכם הרכישה, הסכמי השכירות והצהרות המס, שלא הזכירו את מרפסת הגג ולא הצביעו על תשלומים נוספים עבורה. טענות התובעת כי חתימתם של שני נתבעים על בקשות להיתר בניה הוכיחו את הסכמתם להכללת מרפסת הגג בדירתה נדחו. השופטת קיבלה את הסברם של הנתבעים כי חתימותיהם הושגו במרמה, ובכל מקרה, הסכמה זו אינה מעידה על זכויות קניין אלא לכל היותר על זכויות שימוש. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי מרפסת הגג וחדר הכביסה היו חלק מרכושה. במקום זאת, הראיות הוכיחו בבירור כי שטחים אלה היו רכוש משותף. כמו כן, דחתה השופטת את תביעתה החלופית של התובעת לזכויות שימוש בלעדיות, שכן היא לא הוכיחה שימוש בלעדי בפועל או הסכמת כל בעלי הדירות. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים בסך של 80,000 ₪.