ת"א 1410/09

תקציר

הבנק תבע זוג נשוי, שביקש לחייב את האישה ב-200 אלף שקל בגין הלוואה שנטלה החברה של בעלה ולהצהיר כי מחצית מהזכויות בביתם שייכות לו, שירש לכאורה מחמיו, כעסקה פיקטיבית להסתרת רכושו של הבעל. עם זאת, הבנק חזר בו מהטענות נגד האישה, למעט חזקת שיתוף הפעולה, שתאפשר לבנק לגבות את חובו של הבעל מהבית. בית המשפט בחן האם חזקת השיתוף חלה על חובו של הבעל לבנק ועל הזכויות שירשה האישה. נפסק כי החוב העסקי אינו כפוף לשיתוף מיידי, דבר המחייב אירוע קריטי במערכת היחסים הזוגית, שלא התרחש. יתר על כן, הבנק לא הצליח להוכיח כי האישה התכוונה לחלוק את זכויותיה בירושה בבית עם בעלה. תקופת הנישואין הקצרה, היעדר ראיות להצגת זכויות הבית לצדדים שלישיים והיעדר מידע על נכסים חיצוניים אחרים או הוצאות אחזקה, כל אלה פעלו בניגוד לטענת הבנק. טענת הבנק כי בית המשפחה הקודמת נמכר לרשת את הבית הנוכחי הייתה שגויה, שכן הנתבעים הסבירו את גורל הכנסות הבית הקודם באופן משביע רצון. בסופו של דבר נדחתה תביעת הבנק, והוא חויב לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים.