ה"פ 6203/07

תקציר

פסק הדין דן באישור פסק בוררות זר ובאכיפת החובה הקבועה בפסק הבוררות. המשיב טען כי בית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים לדון בבקשה לאישור פסק הבוררות, וכי יש לדחות את הבקשה בשל היעדר צו כדין. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות המשיב בדבר היעדר הסמכות והפורום הפסול אינן תקפות. בית המשפט הסביר כי הליך האישור של פסק בוררות זר שונה מפסקי בוררות מקומיים, וכפוף לאמנת ניו יורק. על פי האמנה, יש לפשט את ההכרה והאכיפה של פרסים זרים ולהיות כפופים לעילות התנגדות מוגבלות. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה לשכנע את בית המשפט כי ישראל אינה הפורום הראוי נופל על המשיב. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המשיב כי הבקשה הוגשה מחוץ למסגרת הזמן הנקובה בחוק הבוררות, והסביר כי הוראות אמנת ניו יורק קובעות קדימות במקרה זה. כמו כן, פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף חוזי המגדיר את מקום האכיפה כבולגריה. בית המשפט הבחין בין אישור פסק הבוררות לבין ביצועו, והדגיש כי הסעיף מתייחס לאחרון. פרשנותו של בית המשפט התבססה על תכלית החוזה ועל כוונת הצדדים, וצוין כי יש להימנע מצמצום סמכותם של בתי המשפט בישראל. השופט גם הזהיר מפני שימוש מופרז במושג "תקנת הציבור", וקבע כי מדובר במושג מורכב ומסוכן להישען עליו. בסופו של דבר אישר בית המשפט את פסק הבוררות, תוך הדגשה כי עילות ההתנגדות המפורטות באמנת ניו יורק אינן כוללות התניה בדבר מיקום האכיפה. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו של המבקש.