ע"א 330/78

תקציר

בערעור זה בעניין שומות מס הכנסה בשנים 1960-1964 הוטל על בית המשפט העליון לקבוע האם כספים שהופקדו בחשבון מוקפא על ידי האגודה השיתופית המערערת מהווים הכנסה חייבת. האגודה הקצתה כספים אלה לחבריה, שיכלו לגשת אליהם רק עם פרישתם, תוך ניצולם לצרכים תפעוליים בינתיים. בית המשפט קבע, ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, כי אכן יש לסווג כספים אלה כהכנסה חייבת של האגודה, שכן רווחי אגודה שיתופית מיטיבים עם חבריה בדומה לבעלי מניות בחברה. בית המשפט התייחס גם לעניינים פרוצדורליים, ובפרט לסמכות לתקן פסקי דין לאחר ההודעה. נפסק כי כל תיקון צריך להתבצע לפני שהשופט קם מהספסל ביום הדין. עם זאת, לא ניתן היה לשנות את פסק הדין באמצעות החלטות נפרדות לאחר מכן. בית המשפט בחן גם את תחולת הריבית וההצמדה להתחייבויותיה של המערערת. הריבית וההצמדה נחשבו לא עונשיות אלא הגנתיות, והבטיחו שהחובות ישקפו את ערכם המקורי בעת התשלום למרות האינפלציה או פיחות המטבע. למרות שמ"מ הנשיא ח' כהן חלק על כך, וסבר כי המערערת אינה צריכה להיות אחראית להצמדה בשל עיכובים פרוצדורליים המיוחסים במידה רבה למדינה, הרוב בהרכב השופטים מ' שמגר וג' טירקל תמכו בתחולת הריבית וההצמדה, והדגישו כי אמצעים אלה מבטיחים כי התובע יקבל פיצוי בגין אי החזקה ממושכת בכספים הזכאים. לפיכך, הערעור נדחה ברוב דעות, בהחלטה פה אחד לדחות כל בקשה להוצאות.