ת"א 8706-11-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותה של תקנה 513(1) ו-(2) ביחס לכיסוי שכר המומחים. בית המשפט מצדד במשיבים וטוען כי הבקשה נופלת תחת תקנה 513(2), המחייבת בחינת סבירות ההוצאות. לדברי השופטת, על הצדדים להיות מודעים להוצאות ולתת להם הזדמנות להציג את טיעוניהם לפני קבלת החלטה. במקרה דנן, הביא המבקש ראיות בדבר תשלומים בפועל למומחים, והעביר את נטל ההוכחה אל המשיבים. המשיבים לא הצליחו לנמק די הצורך מדוע אין לפסוק את הסכום המבוקש, וטענותיהם בדבר מרמה ותשלום רטרואקטיבי לא הוכחו. כתוצאה מכך, נדרשים המשיבים לשלם למבקש סך של 125,136 ₪, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הבקשה, ו-5,000 ₪ נוספים לכיסוי הוצאות הבקשה. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים ומהווה תזכורת לכך שעל השופט היושב בדין לבחון את ההוצאות באופן ביקורתי ולוודא שהן סבירות, נחוצות ומידתיות.