רע"א 60707-06-23

תקציר

השופט נותן תחילה רשות ערעור על החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודן בערעור לגופו. הם קובעים כי למרות שחלק מהוראות הסכמי שכר הטרחה בין המבקש (עורך דין) לבין המשיב (הלקוח) עשויות להיות בלתי חוקיות או מנוגדות לתקנת הציבור, אין בכך כדי לפסול את ההסכם כולו או את סעיף הבוררות הכלול בו. השופטת מציינת כי חלק מההוראות הבעייתיות אינן רלוונטיות עוד לסכסוך הנוכחי, שבמרכזו שכר הטרחה המגיע לעורך הדין המבקש. על פי הפסיקה, מסביר השופט, לבורר יש סמכות לדון בטענות לאי חוקיות לגבי הסכם הכולל תניית בוררות. השופט דוחה גם את טענת המשיב כי מצבו הכלכלי מונע ממנו לשאת בהוצאות הבוררות, ומוצא את טענותיו בנקודה זו כלליות ובלתי נתמכות בראיות. לבסוף, דוחה השופטת את טענת המשיב כי תניית הבוררות פסולה משום שרק הוא חתם עליה, ומאשרת כי ההסכם ותניית הבוררות בו מחייבים את המשיב, במיוחד לאור העובדה שהמבקש ניסח את ההסכם. משכך, מורה השופט על עיכוב ההליכים בבית משפט קמא ופוסק כי המשיב יכול להעלות את טענותיו לאי חוקיות בפני הבורר. המשיב מצווה לשלם את הוצאותיו של המבקש, והערבות הכספית של המבקש תוחזר לו.