בג"צ 4535/97

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה לרשום את ארבעת העותרים כיהודים במרשם האוכלוסין. בית המשפט העליון קובע כי לפקיד הרישום שיקול דעת לחקור ולקבוע את הפרטים שנמסרו בהודעה לרישום, אשר יש להפעילם באופן סביר והוגן. במקרה זה, החלטת הקצינים שלא לרשום את העותרים כיהודים מוצדקת. הטענה העיקרית היא כי אמם של העותרים 1 ו-4 אינה יהודייה, והעותרת 2, אף שנולדה לאם יהודייה, התנצרה. שיקול דעתם של המשיבים מבוסס על יסוד סביר, לרבות מסמך המתאר את אילן היוחסין של העותרת 3, המעיד על היותה נוצרייה, וקביעה של הקס הדנה כי העותרים אינם יהודים. בית המשפט מכיר בראיות העותרים בדבר יהדותם, אך מוצא כי אין בהן די כדי להתערב בשיקול דעתם של המשיבים. בנוסף, בית המשפט בוחר שלא להתערב בעניינה של טענת הגיור של העותר 2, ורישום אחיו של העותר 1 כיהודים אינו מצדיק את רישום העותרים ללא בסיס תקף. מאחר שהעותרים לא הביאו ראיות משכנעות, מחליט בית המשפט לדחות את העתירה מבלי להורות על הוצאות, ולהותיר את החלטת המשיבים על כנה. השופטת דורנר והשופטת ביניש מצטרפות לפסק הדין.