עע"מ 4239/23

תקציר

במסגרת הליך זה (ע"אם 4239/23), בית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים) דן בערעור שהוגש כנגד החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים. **הרקע ההליך:** המערערים, משפחת זיאדה, ערערו על החלטה של משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה. פרטי ההחלטה המקורית והעילה לערעור אינם מפורטים בפסק הדין הנתון, אך ניתן להבין כי מדובר בסוגיה הדורשת קיום ראיון מטעם רשות האוכלוסין וההגירה. **ההחלטה השיפוטית:** לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובעקבות הערות שהעלו שופטי בית המשפט העליון, הושגה הסכמה בין הצדדים. ההסכמה הובילה לפסק דין המורה כי: 1. **זימון לראיון:** המערערים יזומנו לראיון בהתאם לנוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.1.0013 ("נוהל עריכת ראיונות") מיום 31.8.2016. 2. **קבלת החלטה מינהלית חדשה:** לאחר שהמערערים יקבלו הזדמנות להביע את עמדתם בראיון, תתקבל על ידי רשות האוכלוסין וההגירה החלטה מינהלית חדשה, שתתבסס על מכלול החומר הרלוונטי. 3. **שמירת טענות הצדדים:** טענות הצדדים לגופם של דברים נשמרות להם, כלומר, הליך זה אינו מכריע לגבי מהות המחלוקת. 4. **ביטול ההוצאות:** ההוצאות שהושתו על המערערים בפסק הדין קמא (של בית המשפט לעניינים מינהליים) מבוטלות. ההליך מסתיים ללא חיוב בהוצאות נוספות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עקרון הצדק המנהלי והזכות להישמע:** ההסכמה שהושגה מדגישה את חשיבות מתן הזדמנות הולמת למבקש (במקרה זה, המערערים) להציג את עמדתו בפני הרשות המינהלית. זימון לראיון, בהתאם לנוהל שנקבע, נועד להבטיח את זכותם של המערערים להשמיע את טענותיהם ולספק מידע נוסף, באופן שיסייע לרשות בקבלת החלטה מושכלת. * **הליך שיפוטי מוכוון הסכמה:** בית המשפט העליון, באמצעות הערותיו, הוביל את הצדדים להסכמה דיונית. גישה זו, המכונה לעיתים "גישור שיפוטי" או "הליכים מוכווני הסכמה", נועדה לייעל את ההליך השיפוטי, לחסוך במשאבים ולאפשר לצדדים להגיע לפתרון מוסכם, גם אם הדבר אינו נוגע לליבת המחלוקת אלא לאופן המשך הטיפול בה. * **בחינה מחדש של החלטה מינהלית:** ההחלטה להורות על קבלת החלטה מינהלית חדשה מבטאת את העיקרון כי רשויות מינהליות צריכות להיות מוכנות לבחון מחדש החלטותיהן, במיוחד כאשר קיימת תשתית עובדתית חדשה או כאשר מתעורר ספק לגבי תקינות ההליך. * **סמכות בית המשפט לביטול הוצאות:** סיום ההליך ללא צו להוצאות, וביטול ההוצאות שהושתו בערכאה קודמת, מעידים על גמישותו של בית המשפט בניהול ההליך ובהתאם לנסיבות שהובילו לסיום האמור. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בהסכמה שהושגה ובעצם הזימון לראיון, אשר עשויים היו למנוע את הצורך בדיון מעמיק יותר בערעור. בפסק הדין נראה כי בית המשפט העליון נקט בגישה פרגמטית, אשר מטרתה לאפשר לרשות המינהלית לקבל החלטה לאחר שמיעת הצדדים באופן ראוי, תוך ביטול ההליכים הקודמים שנעשו ללא בחינה מלאה של הנתונים (כפי שמשתמע מההחלטה להזמין לראיון).