עפמ"ק 45821-05-22

תקציר

פסק הדין הנדון נסוב סביב ערעור על אי ציות המערער להוראות הרשות לסרס או לעקר את כלבו, שור אמריקאי, כמתחייב מתנאי הרישיון. המערערים טענו כי מדובר בהליך בלתי חוקי ובלתי תקין, תוך ניסיון לערער על תוקפו של ההליך ועל סיווג כלבם כמסוכן. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. נקבע כי המערערת אכן לא עמדה בתנאים שהציבה הרשות, למרות התראות חוזרות ונשנות. פסק הדין אישר את החלטת בית משפט קמא, והכיר בכך שתביעת תקיפה ישירה אינה הדרך המשפטית המתאימה למקרה זה. במקום זאת, יש לדון בסוגיה העיקרית של ערעור על חוקיות ההליך בהליך נפרד שבו ניתן יהיה לשמוע את כל הצדדים הרלוונטיים. בית המשפט הדגיש כי הדרך הראויה לערעור על החלטות מסוג זה היא בערוצים שנקבעו, הכוללים פנייה למנהל השירותים הווטרינריים. זאת ועוד, פסק הדין תמך בממצאי בית משפט קמא לפיהם הכלב המדובר עונה על ההגדרה החוקית של "כלב מסוכן" וכי דרישות הרשות לשינוי תנאי הרישיון מוצדקות משיקולים של שלום הציבור. בית המשפט דחה גם את טענת המערער להגנה מפני צדק, תוך שהוא מציין את סמכותו החוקית של המנהל לשנות את תנאי הרישיון למען שלום הציבור. כן הוזכרה בקשתו של המערער לפטור, שנדחתה, וערעורם לאחר מכן, דבר המחזק את עמדת הרשות. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערער חויב לעמוד בדרישת הסירוס או העיקור. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, ופסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים המעורבים.