ת"א 21373-09-16

תקציר

פסק דין זה דן בתחולתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותחולתו הטריטוריאלית באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית. הוא מזכיר גם את הסכמי אוסלו ואת חוק ביטוח רכב מנועי שחוקקה המועצה הפלסטינית. עיקר המחלוקת נסובה סביב תחולתו של כלל "השנים האבודות", המתייחס לפיצוי המגיע לתלויים בנפגע שנפטר בגין שנות ההכנסה הפוטנציאליות שאבדו עקב העוולה. בית המשפט מכיר במורכבות הקביעה של הדין החל במקרה זה, שכן מעמדו של כלל "השנים האבודות" במשפט הפלסטיני אינו ברור. לאחר בחינת הפסיקה מגיע בית המשפט למסקנה כי כמעט ולא ניתן להוכיח את תוכנו של הדין הזר במקרה זה. לפיכך, היא מחילה את חזקת שוויון הדינים ומחליטה לפעול על פי החוק הישראלי על כלל "השנים האבודות". השופט דן גם בעקרונות המשפט העברי וברלוונטיות שלהם במקרה זה, תוך הדגשת הצורך להתייחס לזרים ולמיעוטים בכבוד ובשוויון. בסופו של דבר, התביעה מתקבלת, והנתבע מחויב לשלם לתובעים את הסכומים הנקובים, לרבות פיצוי בגין שנים אבודות, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.