ת"א 48631-11-18

תקציר

התובע, שהיה קטין באותה עת, היה מעורב בתאונת קורקינט וסבל מחבלות שהובילו לתביעה זו. השופט קבע כי הנסיבות עולות כדי תאונת דרכים המזכה את התובע בפיצוי מהנתבעת, שביטחה את השימוש בקלנועית. המחלוקות המרכזיות היו לגבי היקף נזקיו של התובע. לעניין הנכות הרפואית, קיבלה השופטת את חוות דעתו של המומחה הרפואי הממונה, וקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 3% בשל צלקת בברכו של התובע כתוצאה מהתאונה. השופט קבע את שכר הבסיס לחישוב הפסד עתידי בהתבסס על השכר הממוצע במשק בתקופת הקורונה. לתובעת נפסקו 3,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, כשהיא מרותקת לביתה בעת נכות זמנית. הטענה העיקרית הייתה לפגיעה בכושר ההשתכרות, כאשר התובעת תבעה סך של 100,000 ₪ והנתבעת טענה לסכום נמוך יותר בשל היעדר משמעות תפקודית של הצלקת האסתטית. השופטת פסקה לתובעת 40,000 ₪, בהתחשב בהשפעה הפוטנציאלית של הצלקת על דימויה העצמי ועל עתידה התעסוקתי, לצד 12.5% בגין אובדן זכויות סוציאליות. פיצויי הסיוע לזולת נקבעו על סך של 3,000 ₪, מתוך הכרה בצורך של התובעת בסיוע במהלך החלמתה. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה נפסקו בסך 2,000 ש"ח, ואילו נזק לא ממוני נקבע על 19,300 ש"ח, בהתחשב באשפוז ונכויות זמניות גבוהות. שכר טרחת עורך דין ומע"מ הגדילו את סך הפיצוי ל-77,500 שקל, שישולמו על ידי הנתבעים במשותף. פסק הדין נושא הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההנפקה ועד התשלום.