ב"ל 56736-03-17

תקציר

התובע, המועסק על ידי מקורות משנת 1978, פנה לבית הדין הארצי בבקשה להכיר בליקוי השמיעה שלו כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי. התיק הובא תחילה לבית המשפט המחוזי, אשר מינה מומחה לבחינת תביעת התובע. עם זאת, בית הדין הארצי מצא כי חוות דעתו של המומחה אינה חד משמעית והחזיר את התיק לבית הדין האזורי למינוי מומחה נוסף. גם חוות הדעת של המומחה השני לא הצליחה לבסס קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק בעבודה. המומחה ייחס את אובדן השמיעה, בין היתר, לאירוע פיצוץ צינור בשנת 1977 וכן לליקוי שמיעה הקשור לגיל. בנוסף, הסביר המומחה כי דפוס ליקוי השמיעה שהוצג בבדיקות אינו תואם את ליקוי השמיעה שנגרם אך ורק כתוצאה מחשיפה לרעש. בית הדין נתן משקל משמעותי לחוות דעתו של המומחה, ומאחר שהתובע לא עמד בתנאים הקבועים בסעיף 84א להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, נדחתה התביעה. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום מקבלתו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 5.7.22.