ת"א 2498/04

תקציר

התובע והנתבעים הם שכנים החולקים זכויות בחלקת קרקע. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בדרישה להרוס מספר פרויקטי בנייה שבוצעו על ידם ללא היתרי הבנייה הנדרשים, בטענה שהם גרמו לה אי נוחות, חסמו את אור השמש והאוויר ופגעו בפרטיותה. הנתבעים טענו כי טענת התובעת הייתה קטנונית וכי המבנים לא פגעו בה, והציגו ראיות לניסיונות להכשיר את הבנייה. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי היא הוכיחה שהעבודות בוצעו ללא היתר וגרמו לה אי נוחות. השופט הורה להרוס מספר מבנים, בהם גדר, הרחבה בלתי חוקית בקומת הקרקע וקומה נוספת, שכן הם פגעו בזכויות הקניין של התובעת וגרמו לה נזק. החלטה זו התבססה על פסקי דין קודמים, שקבעו כי ניתן להורות על הריסה של בנייה בלתי חוקית גם אם הדבר גרם לאי נוחות קלה בלבד, וכי לבית המשפט שיקול דעת בבואו להחליט אם לתת צו הריסה, במיוחד כאשר מדובר בהפרות של קבע. עוד ציין השופט כי הנאשמים לא ניסו לקבל היתרים, וכי הכשרת הבנייה אינה ודאית. השופט קבע כי התובעת זכאית לצו הריסה, שכן זכותה ליהנות מרכושה גוברת על האינטרס של הנתבעים בהחזקת מבנים בלתי חוקיים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין.