רע"ב 7436/14

תקציר

מדובר בעתירה שהגיש אסיר המרצה מאסר עולם בגין חטיפתו ורציחתו של אורון ירדן, בין היתר. העותר מבקש לבטל את אחד התנאים שנקבעו לחופשותיו, המחייב אותו להיות מלווה על ידי אדם קרוב בשעות הערב מחוץ לכותלי הכלא. תנאי זה מונע ממנו לקבל אישור להעברה לתוכנית שיקום פרטנית. המבקש ריצה 34 שנים מתוך 45 שנות המאסר שנגזרו עליו והוא צפוי להשתחרר בשנת 2025. בית המשפט המחוזי מרכז דחה בעבר את ערעורו של העותר על החלטת שירות בתי הסוהר, והוביל את העותר לערער לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון, לאחר שבחן את התיק, החליט גם הוא שלא להיעתר לבקשת הערעור, והסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר כי המלצת משטרת ישראל לשמור על התנאי סבירה. השופט הכיר בהתנהגותו החיובית של העותר בכלא ובשנים שבילה בשיקום, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת שירות בתי הסוהר. עם זאת, השופט הוסיף הערת עידוד, והדגיש את חשיבות השיקום ואת הצורך לעודד אסירים המבקשים להשתקם. הם המליצו לשקול את התנאי בהדרגה, החל מהשתתפות העותר בחופשות בודדות המלוות בערב קרוב, וכלה בהסרה אפשרית של התנאי לאחר תקופה מסוימת. השופט הדגיש כי על הרשויות להפעיל את שיקול דעתן בעניין זה באיזון ובשכל הישר. פסק הדין חזר על קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה אין להתייחס בשלב זה לטענות העותר בדבר ההשפעה על סיכוייו להשתחרר מוקדם.