ה"פ 25193-02-19

תקציר

פסק הדין דן בעתירה לביטול פסק דין מוסכם המגולם בצו הסכמה. העותר טוען כי היה הסכם מחוץ לאולם בית המשפט שהעירייה תשלח מכתב התנצלות, שלא הוזכר בדיון בשל מחדל. בית המשפט בוחן לגופה של התביעה ומוצא כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי הושג הסכם כזה וכי העירייה הפרה אותו. נפסק כי ההסכם שנרשם בפרוטוקול הדיון ממצה את ההסכם החוזי בין הצדדים. עוד מציין בית המשפט כי מניעיו של העותר לבקשת הביטול אינם נוגעים לשאלה האם יש משמעות מעשית לביטול. זאת ועוד, העדים שהוצגו על ידי העירייה והעותר אינם תומכים בטענת העותר, וגם הימנעותה של העירייה מזימון עד נוסף אינה מכרעת. לפיכך, בית המשפט מחליט לדחות את העתירה. המבקשים נדרשים לכסות את הוצאות העירייה והוצאות המשיבים האחרים. עוד מובהר בפסק הדין כי משמעות דחיית התביעה הקודמת היא שהמבקש זכה בתביעתו ואינו יכול לערער על פסק הדין, אך החלטות הביניים שניתנו במהלכו, לרבות החלטה קשה למבקש, אינן מחייבות. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי מותרת בתוך 60 יום.