ע"פ 2749/14

תקציר

במקרה הנדון, הערעור על פסילתו לכאורה של השופט בוסתן נבחן ביסודיות ובסופו של דבר נדחה. על פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, אמת המידה העיקרית לפסילת שופט היא חשש ממשי מפני משוא פנים או משוא פנים. המערערים ביססו את ערעור הפסילה שלהם על שלושה היבטים מרכזיים: פסיקות פרוצדורליות של בית המשפט, שיחות שבהן היה מעורב השופט בוסתן על דיוני הסדרי טיעון עם השופט ברודי, והתבטאויות מסוימות של השופט בוסתן במהלך הדיונים. באשר לפסקי דין פרוצדורליים, נקבע כי החלטות כאלה, ולו במצטבר, אינן מצדיקות ככלל פסילה אלא אם כן מערערים עליהן בערוצים המתאימים. גם חוסר שביעות רצונם של המערערים מעיתוי ההחלטה בבקשת הפסילה שלהם נדחה, שכן שיהוי פרוצדורלי לא היווה עילה לפסילה לפי הדין הקיים. באשר להתקשרותו של השופט בוסתן עם השופט ברודי, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שפרטי הגישור החסויים נחשפו באופן לא תקין, כפי שנטען. עוד צוין, כי סעד של שופטים המסייעים להסדרים אינו מעיד מטבעו על משוא פנים. הצעתו של השופט בוסתן להמשך הגישור לא נחשבה לדעה קדומה. באשר להתבטאויותיו של השופט בוסתן, הגיע בית המשפט למסקנה כי הן אינן משקפות דעה נעולה או משוא פנים, והדגיש כי לוח הזמנים התקיף של שופט אינו שקול לחוסר גמישות לגופו של עניין. סיכומו של דבר, המערערים לא הצליחו להוכיח חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילה. ההליך, שהיה מורכב עם עדים רבים, התנהל כמסלול ללא עיכובים מיותרים, והערעור נדחה מבלי שנדרש תגובת המשיב. פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו אי שביעות רצון פרוצדורלית ואי הבנה פרשנית של ההתנהגות השיפוטית אינן מספיקות לפסילת שופט בהיעדר ראיות ברורות למשוא פנים.