עת"מ 24428-01-18

תקציר

העותר הביא תביעה בפני בית המשפט, בטענה כי החלטת ועדת ערר בנוגע לתוכנית פיתוח קרקע ספציפית פגומה ודינה להתבטל. בעתירה נטען כי הוועדה קיבלה את החלטתה ללא תשתית עובדתית ראויה ולא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים. עוד טענו כי יש לבחון מחדש את החלטת הוועדה משום שהיא ביטלה את התוכנית כליל במקום להחזירה, וכי האיחור המופרז במסירת ההחלטה מצדיק את התערבות בית המשפט. לבסוף, טענו העותרים כי יו"ר ועדת הערר מנע מהם שלא כדין רשות לערער על החלטת הוועדה בפני רשות גבוהה יותר. בית המשפט סקר בהרחבה את הטענות שהוצגו ואת הדין החל. נקבע כי העותר לא הוכיח פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה, כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חוסר סבירות. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מתערב בהחלטות מוסדות התכנון אלא אם קיימת סיבה מוצדקת לעשות כן והוא לא יחליף את שיקול דעתם של מוסדות אלה בשיקול דעת משלו. באשר לשלילת רשות ערעור, מצא בית המשפט כי החלטת ועדת הערר לא עוררה שאלות עקרוניות או בעלות חשיבות ציבורית רחבה מעבר לעניין הפרטי שעל הפרק. לכן, החלטת היו"ר הייתה חוקית. לאור ממצאים אלה, דחה בית המשפט את העתירה, פסק הוצאות למשיבים וקבע כי פסק הדין לא יחול על הוועדה המקומית, שתמכה בעמדת העותר.