בג"צ 9462/09

תקציר

העותרות, שתי חיילות בצה"ל, ערערו על החלטת הצבא לשחררן משירות קבע, בטענה לאפליה על רקע טיפולי הריון ופוריות. העותרת הראשונה שירתה בחיל הלוגיסטיקה ושוחררה לאחר שמונה שנות שירות בשל מדדי ביצוע נמוכים, שלטענתה הושפעו מהריונה. העותרת השנייה, ששירתה בחיל החימוש, שוחררה לאחר שבע שנים בשל היעדר משרת קבע מוגדרת והשפעת טיפולי הפוריות על תפקודה. העותרים טענו כי ההחלטות אינן סבירות, שרירותיות ומבוססות על שיקולים זרים, ומבקשים לבטלן. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לאפליה. הערכות הביצוע של העותרת הראשונה היו בינוניות עוד לפני הריונה, והערכות העותרת השנייה לא היו יציבות, ורובן נערכו לפני טיפולי הפוריות שלה. יתר על כן, הליכי קבלת ההחלטות של שני העותרים תאמו את נהלי צה"ל, ובית המשפט לא מצא הצדקה להתערב בשיקול דעתו של הצבא. בית המשפט הדגיש כי ירידה זמנית בתפקוד עקב הריון או טיפולי פוריות אינה צריכה להשפיע על מעמדן של החיילות. עם זאת, נוכח מבנה שירות הקבע בצה"ל והערכות התפקוד של העותרים, הגיע בית המשפט למסקנה כי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליהם בגין אפליה. השופטת ארבל הציעה להוריד את נטל ההוכחה במקרים כאלה בשלב הראשוני של ההתדיינות המשפטית, אך הצעה זו לא אומצה על ידי השופט פוגלמן. בסופו של דבר, העתירה נדחתה ללא הוצאות, כאשר השופט דנציגר הסכים עם פסק הדין.