ו"ע 9817-10-10

תקציר

ועדת הערר קבעה כי היא מחויבת לפעול על פי החוקים הקיימים בנוגע לפיצוי כספי לניצולי שואה. על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, עולים לישראל לאחר שנת 1953 אינם זכאים להטבות, והמערער עלה ארצה בשנת 1958. בעוד שחוק הטבות לניצולי שואה נזקקים נועד לפצות ניצולים נוספים, הוא חל רק על שוהים במחנות או גטאות מוכרים, וגם המערערת אינה זכאית לפי חוק זה. הוועדה מכירה בעוול שנגרם לניצולי שואה רבים, שאינם יכולים לקבל כל פיצוי או הכרה בשל החוקים הנוכחיים, המיטיבים עם מי שהגישו תביעות קודם לכן וקיבלו תשלומים רטרואקטיביים משמעותיים. אילוצים תקציביים, טוענת הוועדה, הם שיקול מרכזי עבור המחוקק והממשלה, מה שעשוי להשפיע על חוסר הרצון שלהם להרחיב את הקריטריונים לזכאות. הוועדה מביעה אהדה למצבו של המערער ושל ניצולי שואה אחרים בעמדה דומה, אך מחויבת לפסוק על פי החוקים הקיימים. לפיכך, הערעור נדחה, אם כי ההחלטה אינה מחייבת ערכאות גבוהות יותר. הוועדה מקווה שניתן יהיה לתקן את המצב לפני שיהיה מאוחר מדי, אך בסופו של דבר עליה לציית לפסיקות הערכאות הגבוהות יותר.