ת"א 558/99

תקציר

התיק סובב סביב עסקאות סותרות הנוגעות לאותו נכס. העסקה הראשונה נעשתה בין התובע לבין המנוח, אשר התחייב למכור את הנכס לתובע בעל פה. העסקה השנייה נעשתה בין המנוח לבין הנתבע, שרכש את הנכס חמש שנים לאחר העסקה הראשונה. התובע תבע פסק דין הצהרתי כי הוא הבעלים של הנכס וביקש מרשם המקרקעין לרשום את הנכס על שמו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בקובעו כי אין להכיר בהסכם בעל פה והעסקה השנייה גוברת. התובע ערער, ובית המשפט העליון קיבל את הערעור, בקובעו כי יש לתת תוקף מלא להסכם בעל פה והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע איזו משתי העסקאות גוברת. בית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת ראיות נוספות, קבע כי הנתבעת פעלה בתום לב ומילאה אחר הדרישות לקיומה של העסקה השנייה על הראשונה. לפיכך, הורה בית המשפט כי זכויות הקניין יירשמו על שם הנתבע, בכפוף לאישורים ולתשלומי המס הנדרשים, ופסק לנתבע 10,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.