ת"א 39459-03-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב קביעת פיצויי הפקעה לתובעים, שאדמותיהם הופקעו על ידי המדינה. מטרת הפיצוי היא להעמיד את התובעים באותו מצב כלכלי כאילו לא בוצעה ההפקעה, מבלי לגרום להם נזק. על פי הסעיפים הרלוונטיים בפקודת הקרקעות, הפיצוי מחושב על פי שווי השוק של הקרקע בעת ההפקעה, בהתחשב בשימושים המותרים על פי הייעוד התכנוני. עם זאת, מאחר שהתובעים ויתרו על התביעה לערך הנומינלי של הקרקע, התמקדה המחלוקת בפיצוי המגיע לפי סעיף 13 לפקודה, המהווה את פער הזמן בין ההפקעה להעברת החזקה. פיצוי זה, המכונה כלל הייטנר, נועד לפצות על העיכוב בתשלום ולתמרץ תשלום במועד על ידי הרשות המפקיעה. בית המשפט מינה מומחה להערכת שווי הקרקע מדי שנה, תוך שימוש בעסקאות השוואה לקרקעות בעלות מאפיינים דומים. בחירתו של המומחה בעסקאות השוואה נמצאה סבירה, והסברו לשימוש בשטח גבוה יותר לייעוד למגורים מזה שנקבע בתכנית המנדטורית התקבל. בית המשפט קבע כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס פיצול רעיוני, כאשר הדונם הראשון הוא למגורים והיתרה כקרקע חקלאית. בית המשפט קיבל גם את הצעת המומחה לדמי חכירה של 6% הן עבור קרקע למגורים והן עבור קרקע חקלאית, ודחה את טענת הנתבעת לתעריפים נמוכים יותר. התובעים זכאים לפיצויי הפקעה בהתאם לחוות דעת המומחה, תוך שינויים בחישוב השטח ובשיעור דמי החכירה. הפיצוי יחושב על בסיס דונם אחד כקרקע למגורים והשאר כקרקע חקלאית, שניהם בשיעור דמי חכירה של 6%. בנוסף, יקבלו התובעים שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות כספיות. פסק הדין מחייב תשלום פיצויים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.