ע"א 581/89

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בסכסוך מסחרי בין רופא שיניים, ד"ר רוזנברג, לבין שותפתו העסקית לשעבר, גב' אדרי. השניים פתחו יחד מרפאת שיניים, כשרוזנברג מספק שירותי רפואת שיניים ואדרי מנהל אותה. עם זאת, היחסים ביניהם עלו על שרטון, מה שהוביל את רוסנברג להורות לאדרי לעזוב את המרפאה. אדרי תבע את רוזנברג בבית המשפט המחוזי בדרישה לפירוק כספי וחלקה ברווחים, ואילו רוזנברג תבע נגדית בגין טיפולי שיניים ולשון הרע. בית המשפט המחוזי דחה את שתי הטענות וקבע כי הסכם השותפות ביניהן מפר את סעיף 46 לפקודת רופאי השיניים והופך אותו לבלתי חוקי ומבוטל. החלטה זו התבססה על האיסור בפקודה על רופאי שיניים להתקשר עם אנשים בלתי מורשים, במטרה להגן על הסטנדרטים האתיים של המקצוע. בית המשפט גם קבע כי אדרי לא השקיעה כספים במרפאה, ודחה את תביעתה לפיצוי כספי. אדרי ערערה על פסק דין זה, וטענה כי הערכאה הנמוכה יותר לא הייתה צריכה להכריז על החוזה כבטל מבלי לתת לה הזדמנות להגן על עצמה. היא ערערה גם על אפיון החוזה כשותפות, ועל הקביעה שלא השקיעה כספים. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי החוזה אינו תקף בשל היותו נוגד את תקנת הציבור כהגדרתה בפקודת רופאי השיניים. היא גם תמכה בממצאי הערכאה הנמוכה יותר לגבי מהות החוזה וחוסר ההשקעה של אדרי, והדגישה כי על בתי המשפט להיות זהירים באכיפת התחייבויות בחוזים בלתי חוקיים. מאחר שאי החוקיות נוגעת לעצם מהותה של השותפות, קבע בית המשפט העליון גם כי לא ניתן לאכוף את התחייבויותיו של רוזנברג על פי החוזה באופן סלקטיבי, וכי ללא הוכחת השקעתו של אדרי אין מקום להשבה כספית. בהתחשב בנסיבות, נדחה הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר.