ע"א 20051-12-10

תקציר

לאחר בחינת הטענות, שמיעת הצדדים ובחינת הראיות הרלוונטיות, מגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את הערעור. עיקר הטענות שהציגו המערערים נסובו סביב ייצוגו של המערער מס' 3 בבית משפט קמא. עם זאת, השופטת מוצאת כי המערער מס' 3 היה מיוצג כראוי, והטענה כי לא היה חתום על ייפוי כוח היא טענה פורמלית בלבד. בנוסף, דוחה השופטת את הטענה כי מצבו הרפואי של המערער מס' 3 השפיע על ייצוגו המשפטי, שכן ההכרזה על אי כשירות באה לאחר הכרעת הדין ואין לה תוקף רטרוספקטיבי. השופט סבור כי הטענות שהוצגו נאיביות, שכן המערערים 1 ו-2 היו מודעים למצב והיה עליהם להעלות השגות אלה קודם לכן. לגופו של עניין, מאשרת השופטת את פסק דינו של בית משפט קמא בעניין פלישת המערערים לדירה ועיתוי הפלישה לאחר מות המנוח. השופטת מסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם טענות המערערים בדבר שיפוץ הדירה לא הוכחו דיים. יתר על כן, השופט קובע כי לאף אחד מהמערערים אין זכויות דיירות מגנות בדירה. המערערת מס' 3 אינה יכולה להיחשב דיירת מוגנת על פי החוק, ואין כל ראיה למתנה או להעברת זכויות כלשהי מהבעלים, הגב' לוי. לסיכום, ממליצה השופטת לדחות את הערעור ולהורות למערערים לשלם את הוצאות המשפט של המשיב. את כספי הפיקדון של המערערים יש להעביר למשיב כפיצוי. פסק הדין יועבר לבאי כוח שני הצדדים, ויסיים את התיק ללא צורך בדיונים נוספים.