רע"א 10559/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט. החלטה זו הורתה על פינוי המבקש, שניהל מסעדה על קרקע ציבורית בהרצליה, מהנכס. בפסק הדין הראשוני, שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו, נקבע כי פקעה זכותם של המבקשים להפעיל את המסעדה וכי הם תופסים את הנכס שלא כדין. המבקש טען כי להוריהם, שניהלו את המסעדה לפניהם, הוענקו זכויות דיירות מוגנות בתמורה לפינוי נכס אחר בו התגוררו מאז שנות החמישים. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו ואחרות, לרבות כי למשפחתו של המבקש היו זכויות חברות בנכס. צו הפינוי אושר גם על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה אף הוא את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע. לאחר מכן הגיש המבקש ערעור סופי, בו טען כי סיכויי הצלחתם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן המסעדה היא מקור פרנסתם היחיד של עשרות בני משפחה. אולם בית המשפט, בהסכמתו עם פסקי הדין הקודמים, מצא כי המבקש לא עמד בתנאים לעיכוב ביצוע. בית המשפט קבע כי סיכויי הצלחת הערעור נמוכים, שכן המבקש יצטרך לעבור משוכות גבוהות, המופנות בעיקר לערעור על ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי כל נזק שייגרם למבקש יכול להיות כספי ולפיכך בר פיצוי. לעומת זאת, יש לשקול את האינטרס הציבורי בשמירה על מקרקעי ציבור. בית המשפט ציין גם התנהלות פסולה של עיריית הרצליה, שלא פעלה נגד ההשתלטות הבלתי חוקית של המבקש על הנכס. עם זאת, המבקש לא יכול היה ליהנות מחוסר מעש זה, ובית המשפט הדגיש כי אין להחזיק מקרקעי ציבור שלא כדין בידי אנשים פרטיים. משכך, נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, והמבקש חויב לפנות את המסעדה עד סוף דצמבר 2006.